החופש לבחור ולהעניק לאחרים חיים טובים שמתאימים להם ממלאת אותי

שואלים אותי לא מעט, למה בחורה צעירה כמוני בוחרת לעבוד בתחום כלכך סוחט רגשית ושונה. מבחינתי זה כלכך ברור והגיוני.

גדלתי בבית עם סבא וסבתא, מאז ומתמיד אהבתי להיות בסביבה של מבוגרים, לעזור להם, לדבר איתם, להקשיב להם.
בגיל 18 החיים הובילו אותי למקום שאז עוד לא יכולתי לדעת שיהיה תחילתו של המסע לחלום שלי.
כמו כל צעירה, חיפשתי עבודה זמנית עד שאתחיל את לימודי, חברה שעוסקת בעבודה עם עובדים זרים לסיעוד ובניין, חיפשה עובדת למשרה שאף אחד לא רצה לקחת - לעבוד עם העובדים הזרים.

לאחר 8 שנים בתחום הסיעודי בחברה בה התחלתי, הבנתי שזהו התחום שאני רוצה לעסוק בו והחלטתי לעבור לחברת סיעוד גדולה, בה אוכל להתמקצע ולהעשיר את הידע שלי. 
בסגרת התפקיד שלי, היה עליי להוביל את הקשיש ומשפחותו להבנה שהפתרון הנכון ביותר עבורם, הוא הישארות בבית עם עובד זר, כי זאת ההתמחות של החברה. אבל בליבי ידעתי שלא תמיד זהו הפתרון הנכון והמתאים ביותר עבור הקשיש ומשפחתו.

הידיעה שיש ביכולתי להציע יותר והרצון לעזור לקשישים, קיננה בי. אבל הייתי צעירה ובתקופה הכי מאושרת בחיי בה הקמתי את משפחתי. 
בעודי נשואה וכבר אם לילד בן 3 ציפינו לתינוקת נוספת למשפחתנו, לצערי בשבוע 42 עברתי לידה שקטה וחזרתי הביתה בידיים ריקות. 
לאחר הטרגדיה האישית, חזרתי לעבוד, משהו שיסיח את דעתי מחיי האישיים.

למרות ששקעתי בעבודה, הטרידה אותי המחשבה שהתפקיד שלי לא מאפשר לי להציע ללקוח לבחור את מה שהוא רוצה, צריך ונכון לו.
הייתי מחויבת לשכנע אותו להשאר בבית בכל מחיר ולא ניתנה לי האופציה להציע לו לעבור לבית אבות שעשוי להתאים לו יותר מהישראות בבית.

לאחר שנתיים ילדתי שוב, הפעם תינוקת בריאה! החלטתי לעזוב את החברה, ללכת עם הלב שלי וליצור בייבי משלי שמעניק לאדם הזקוק 
ומשפחתו פתרון מותאם אישית ומדויק לו "להישאר בבית או לעבור לבית אבות". הידיעה שלא אני מחליטה, אלא רק מאפשרת יכולת בחירה אמיתית, מבוססת על עובדות ומראה עיניים של הקשיש ובחירתו המלאה, ממלאת אותי. אני מלווה ומייעצת למשפחות, מנחה אותן, מגשרת אבל ההחלטה המושכלת לאחר הסברים ומיצוי הזכויות והאופציות בידיהם ולא בידי.

החופש לבחור ולהעניק לאחרים חיים טובים שמתאימים להם ממלאת אותי.

שלכם,
ברטה.