מהו התזמון הנכון לשקול מעבר לבית אבות?

ישנו שלב בו קשיש מגיע למצב בו הוא מתקשה לנהל חיים עצמאיים או לדאוג לצרכיו היום יומיים בעצמו. בין אם יודה בכך ובין אם לאו זהו הפעמון הקורא לנו, בני משפחתו, לשקול לחיוב את המעבר למסגרת מוסדית ומסודרת, למרות הקושי הרגשי הרב הכרוך בכך. זוהי החלטה כבדת משקל ורבת משמעות, אך יש לזכור שבראש ובראשונה ההחלטה נסובה סביב איכות חייו של הקשיש ואף של בטחונו האישי. יתכן שתתקלו בהתנגדות מצד הקשיש לעזוב את ביתו אך זוהי התנגדות ממניעים רגשיים סובייקטיביים, שלאו דווקא מעוגנת במציאות התפקודית, הרפואית או הנפשית שלו. אז לאילו סימנים אובייקטיביים עלינו לתת את הדעת על מנת לשקול, הלכה למעשה, את מעבר הקשיש למסגרת שתעניק לו טיפול מקצועי, ההולם את מצבו ומספקת השגחה מתמדת? מתי הסיוע של בני משפחתו אינו מספיק עוד?

לא להמתין למשבר והידרדרות במצב על מנת לקבל את ההחלטה.

טיפול של בן משפחה אוהב ומסור ככל שיהיה, אינו יכול להחליף בשלב מסוים טיפול של צוות רפואי מוסמך הנמצא בסביבת הקשיש בכל שעות היממה. הקשיש בשלב מסוים מגיע לשלב בו, בדומה לפעוט יש להגן עליו ולהשגיח בתשומת לב מרובה על מנת למנוע נזקים בלתי הפיכים לבריאותם או מצבם הפיזי. גופם אינו חזק עוד כפי שהיה ורבים מן הקשישים סובלים משבריריות העצמות ולכן נדרש מעקב וטיפול אותו ניתן לקבל בבית האבות הערוך לכך. המעבר עלול להיות לא קל עבור הקשיש היות והוא מכתיב שינוי מהותי באורח חיים, רבים מן הקשישים מעדיפים שלא להתמודד עם ההשלכות הנפשיות של הזקנה ואובדן העצמאות המגיע עימה ומבקשים לדחות את ההחלטה אך כאמור, הדבר מתבקש ויש לציין שלמרות תחושות אלה של הקשיש, רבים מבני גיל הזהב מתעוררים לחיים לאחר תקופת ההסתגלות הראשונית למסגרת החדשה. בית האבות למעשה מטפל בגורם נוסף וקריטי ממנו סובלים רוב הקשישים והיא בדידות, מחסור בחיי חברה וקשר עם בני גילם.

מהם פעמוני האזהרה להם עלינו להיות ערים?

ישנם מספר מדדים וסימנים ברורים המצביעים על התדרדרות בתפקוד הקשיש ועל הצורך בהשגחה מקצועית ומקיפה. כאשר אנו עדים להם, ההישארות של הקשיש בביתו בגפו אינה מתאימה עוד ואף לעיתים מסוכנת, להלן העיקרים שבהם:

הידרדרות קוגניטיבית – ניתן להבחין בהידרדרות כאשר נראה כי הקשיש אינו צלול עוד כבעבר, ישנו טשטוש בהתמצאות בזמן או בתקופה וכן במרחב. זכרונו של הקשיש אינו חד עוד והוא חוזר על פעולות או משפטים במהלך שיחה, כושר ביטוי ירוד וסימני חוסר אונים ותסכול. גם הדימנציה נכנסת לקטגוריה זו וכן מצבים בהם נמצא הקשיש משוטט ללא מטרה ברורה מחוץ לביתו.

נפילות תכופות – כאשר הקשיש נמצא בגפו, הוא נוטה למעוד וליפול לעיתים קרובות ולהיפצע בשהיה בסביבתו המוכרת.

דיכאון, בדידות וחרדות – במידה והבחנתם בשינוי התנהגותי אצל הקשיש כגון נטייה לסגירות, דכדוך יש לשים לב לכך ולעקוב האם הדבר מגמתי וקבוע. האם נראה כי הקשיש אינו חפץ לצאת עוד מביתו ולפגוש את מכריו לטובת הישארות חסרת תכלית במיטתו? האם ניכר כי הוא בודד, עגמומי ומשועמם? האם הוא חרד מהשהיה לבד בבית וחושש מפריצה לביתו? כל אלו עלולים להצביע על נטיה זו לדכדוך וחרדתיות, אין להתעלם מכך! המעבר למסגרת בית אבות פותרת את תחושותיו הקשות הללו של הקשיש.

נטילת תרופות – האם הקשיש לוקח את תרופותיו באופן סדיר? האם הוא מקפיד על הסוגים הנכונים של התרופות ונטילתן במינונים הנכונים? כאשר התשובות לשאלות אלה אינן חיוביות, יש לתת על כך את הדעת ולדאוג לפיקוח.

ירידה לא רצויה במשקל – אם ניכרת ירידה במשקלו של הקשיש יש לבחון מהן הסיבות. לעיתים קורה כי הקשיש מאבד עניין באכילה או ברכישת מוצרי מזון – זאת כתולדה של בדידות ודכדוך. אין לתת להתדרדרות זו בתזונת הקשיש להימשך, שכן הקשיש עלול להגיע למצב של תת משקל. יש לדאוג לו למסגרת בה יוכל לקבל ארוחות סדירות ומזינות הנדרשות לגילו. בבית האבות מוגשות ארוחות סדירות בחברת אחרים, בני גילו של הקשיש וצפוי כי תאבונו ישוב אליו במהרה הודות לכך. קראו עוד על תזונה נכונה לגיל הזהב.

הזנחה אישית וחוסר היגיינה – עם הגיל נוטים הקשישים לאבד מודעות להיבטי היגיינה אישית, לעיתים נודף מהם ריח רע, הם פוסחים על מקלחות, חדלים מלהתגלח ונראים מוזנחים באופן כללי. זוהי הזנחה אישית של הקשיש והבעיה נפתרת בבית אבות, שם מקבלים הקשישים סיוע ברחצה, בשמירה על הגיינה ונקיון גופם. 
במידה ואינדיקציות אלו או חלקן קיימות, לא ניתן להתעלם מהן. הציפייה כי המצב ישתפר או יחלוף מעצמו אינה ריאלית ולמעשה על פי רוב, ההפך הוא הנכון. הופעתן מצביעה על הצורך לקבל החלטה מושכלת באשר למציאת פתרון דיור וסעד ההולם את מצבו וצרכיו של הקשיש.

בית האבות - הפתרון המתאים לבני גיל הזהב

בניגוד לדעות הקדומות באשר למסגרת בתי האבות, המגוון הקיים כיום הוא רב ומהווה מענה ראוי לדיור משותף המספק השגחה וטיפול המתאימים למצבו הספציפי של הקשיש. מעבר למענה לצרכים הטיפוליים הפרקטיים ולמעקב הרפואי, מהווה בית האבות מסגרת חברתית פעילה, נוחה ובית לקשיש המציע סדר יום עשיר ומגוון, אורח חיים פעיל ושהייה משותפת עם בני גיל זהב נוספים. דבר זה כשלעצמו עשוי להוות מזור לחלק מן הבעיות המסתמנות בקרב בני גיל זה.

כאמור, שינוי אורח החיים הצפוי עם המעבר לבית האבות עלול לגרום לקושי בקבלת פתרון זה אצל הקשיש. ניתן להקל את ההתמודדות על ידי הצגת המידע והעובדות בפניו באופן הברור והמוחשי שניתן. בקרו עם הקשיש בבית האבות לפני כניסתו אליו, שוחחו יחד עם אנשים השוהים בו. היעזרו בשירות חברה ליעוץ והכוונה לבתי אבות, הן מחזיקות בידע רב וחשופות להצלחות השמות קודמות של קשישים ומשפחות בהם טיפלו ויש ביכולתן להמליץ על מסגרות התואמות את צרכי הקשיש ומשפחתו. חלק מן החברות אף מתלוות לביקורים מקדימים בבתי אבות לבחירת המקום המתאים וכל זאת ללא חיוב! הציגו בפני הקשיש את הפעילויות המתנהלות במקום, את סדר היום והשירותים הניתנים בו. בבתי האבות ישנו יועץ סוציאלי, התייעצו עמו כיצד תוכלו לסייע לקשיש לקבל את המעבר הצפוי ולהסיר חששותיו. עשו כל זאת באופן הדרגתי ואמפתי, עדיין מדובר בשינוי הרגליו וסביבתו של הקשיש כתוצאה ממצבו התלותי שנוצר עקב גילו, הדבר לא קל! זכרו תמיד שהדבר נעשה לטובתו ולמען בטחונו ובריאותו ולבסוף הוא צפוי להיווכח בפן החיובי של ההחלטה ויתרגל לשהייה במקום אשר ללא ספק תשפר את איכות חייו.

הסטטיסטיקה מצביעה על כך ש- 30% מן הקשישים זקוקים להשגחה צמודה.

מחפשים בית אבות ליקירכם?

אנחנו כאן בשבילכם

ייעוץ והכוונה ללא עלות

077-3006194